the imminence of the Geula

בשורת הגאולה אות יט

קטעים משיחת אור ליום ד’ פ’ שמיני כ”ו ניסן ה’תנש”א (ב)

26 Nissan 5751 − April 10 1991 (2)

At this talk, the Rebbe directed long moments of the talk to the recent events of the Persian Gulf War, which he announced to be the harbinger of the ultimate Geulah.The Rebbe remarked that these miracles are so great that “we should have not been embarrassed to dance in the streets from sheer joy!”

On Purim of this year − “a year when I will show you wonders” – victory was declared by the nations of the world		וּבְיוֹם הַפּוּרִים שָׁנָה זוּ – „שְׁנַת אַרְאֶנוּ נִפְלָאוֹת” – אִיז גֶעוֶוען דֶער נִצָחוֹן (וִוי דִי אוּמוֹת הָעוֹלָם הָאבְּן מַכְרִיז גֶעוֶוען),
And his downfall was announced, but in a manner of “to strike,” (not “to kill”), meaning, that Iraq and its leader were not completely destroyed, but they surrendered and remained subdued by the coalition forces.		אוּן זַיין מַפָּלָה, בְְּאוֹפֶן פוּן „לְמַכֵּה גו’” (נִיט „לְהוֹרֵג”),
The significance of this fact is that it indicates to a much greater extent the transformation of the world to good (one primary factor of the Geulah). — Even a vicious force like Iraq conceded to the forces of good, without having to be removed from existence! The concession was so total that Iraq accepted all the terms presented to it. Iraq immediately announced that it would accept all UN resolutions, and later that month agreed to all the terms included in the UN Security Council resolution.
It was particularly non-Jews (“their firstborn”) who reprimanded and humiliated him, compelling him to regret his actions until then.		אוּן דַוְקָא דוּרך נִיט־אִידְן („בְּכוֹרֵיהֶם”), וֶועלְכֶע הָאבְּן אִים נוֹזֵף אוּן מְבַזֶה גֶעוֶוען, אוּן מַכְרִיח גֶעוֶוען אַז עֶר דַארְף חַרָטָה הָאבְּן פוּן פְּעוּלוֹתָיו עַד אָז,
He was forced to admit and take responsibility for his depraved actions, and then to accept and fulfill all the commands, instructions and requirements that were given to him by “their firstborn.”		אוּן עֶר הָאט גֶעמוּזְט מוֹדֶה זַיין אוּן אָננֶעמֶען אוּן מְקַיֵים זַיין דִי אַלֶע צִיווּיִים וְהוֹרָאוֹת אוּן פַאדֶערוּנְגֶען וָואס עֶר הָאט בַּאקוּמֶען פוּן „בְּכוֹרֵיהֶם”:
These terms included to release some of the prisoners of war and also to comply with the other things they demanded of him.		בַּאפְרַייֶען אַ טֵייל פוּן דִי מִלְחָמָה־גֶעפַאנְגֶענֶע, אוּן אוֹיךְ מְקַיֵים זַיין דִי אַנְדֶערֶע זַאכְן וָואס מְ’הָאט פוּן אִים גֶעפָאדֶערְט.
This process of prolonging his censure and disgrace by “their firstborn” in the United Nations continued throughout the month of Nissan, and within the month of Nissan itself, during Pesach, “the time of our liberation”:		אוּן דֶערְנָאך אִיז גֶעוֶוען דֶער הֶמְשֵׁךְ בָּזֶה – אִין חוֹדֶשׁ נִיסָן, אוּן דֶעמוּלְט גוּפָא – בִּימֵי הַפֶּסַח, „זְמַן חֵירוּתֵנוּ” – אַז „בְּכוֹרֵיהֶם” אִין דִי „יוּנַייטֶעד נֵיישֶׁענְס” הָאבְּן מַמְשִׁיך גֶעוֶוען אִין דֶער נְזִיפָה וּבְּזָיוֹן שֶׁלוֹ:
During the days of Purim and immediately afterward, it still wasn’t known how things would progress; to what extent he will be shamed and penalized, how strong he would remain, how much damage he will have to admit to and repay, and if he would accept all this willingly, or if others would have to enforce it.		בְּימֵי הַפּוּרִים וּלְאַחֲרֵי זֶה הָאט מֶען נָאך נִיט גֶעוֶואוּסְט וָואס וֶועט זַיין דֶער הֶמְשֵׁך, וִוי וַוייט מְ’וֶועט אִים מְבַזֶה וּמַזִיק זַיין, וִוי שְׁטַארְק עֶר וֶועט בְּלַייבְּן, וְויפְל עֶר וֶועט דַארְפְן מוֹדֶה זַיין אוּן אָפּצָאלְן, אוּן וִוי עֶר וֶועט דָאס אַלְץ אָננֶעמֶען, אָדֶער דָאס וֶועט זַיין דוּרְךְ אַנְדֶערֶע;
However, afterward, in the the month of Nissan, during the days of Pesach – “their first born” came out with a strong reprimand, a conclusive resolution and strong demands (in addition to the previous instructions) on how Saddam must conduct himself, and also resolutions to ensure he would fulfill these terms:		דֶערְנָאךְ בִּימֵי חוֹדֶש נִיסָן, בִּימֵי הַפֶּּסַח – זַיינֶען „בְּכוֹרֵיהֶם” אַרוֹיס מִיט אַ נְזִיפָה חַזָקָה אוּן אַ הַחְלָטָה לְמַסְקָנָא וְתַּנָאִים חַזָקִים (נוֹסָף אוֹיף דִי הוֹרָאוֹת שֶׁלִפְנֵי זֶה) וִוי סַאדַאם דַארְף זִיך אוֹיפְפִירְן, אוּן אוֹיך זֶעען אוּן פַארְזִיכֶערְן אַז עֶר זָאל דָאס מְקַיֵים זַיין:
Namely, he should free the captives, return land and property he took, and pay reparations for the losses and damages that he had caused until now (as well as for what he had done previously).		בַּאפְרַיֶיען דִי שְׁבוּיִים, אוּמְקֶערְן דָאס וָואס עֶר הָאט צוּגֶענוּמֶען, אוּן אָפְּצָאלְן פַאר דִי נְזָקִים אוּן הֶיזֵקוֹת וָואס עֶר הָאט אִיצְטֶער גֶעטָאן (אוּן אוֹיך אוֹיף דֶעם וָואס עֶר הָאט פְרִיֶער גֶעטָאן),
In the course of the month, through the last days of the month, the miracle increased even further − he agreed to all terms with no resistance or war, to the point that he also revealed sums of money and properties which he had hidden (of which no one knew until now).		וּבְּהֶמְשֵךְ יְמֵי הַחוֹדֶשׁ, בִּיז אִין דִי לֶעצְטֶע טֶעג פוּן דֶעם חוֹדֶשׁ, אִיז אִין דֶעם נֵס צוּגֶעקוּמֶען נָאכְמֶער – אַז עֶר הָאט דֶערְצוּ אַלץ מַסְכִּים גֶעוֶועֶן, אוּן אָן קֵיין וִוידֶערְשׁטַאנְד אוּן מִלְחָמָה, בִּיז אַז עֶר הָאט מְגַלֶה גֶעוֶוען גֶעלְטֶער אוּן רְכוּשִׁים וָואס עֶר הָאט בַּאהַאלְטְן (אוּן בִּיז אִיצְטֶער הָאט מֶען גָאר נִיט גֶעווּאוּסט אַז עֶר הָאט דָאס גֶעהַאט).